ריסוק גושי גרפיט הוא תהליך חשוב בייצור מוצרי פחמן וגרפיט. אנו קוראים לתהליך של שיקום גושי גרפיט גדולים ריסוק, ובדרך כלל יש צורך להתגבר על הכוח המלוכד בין מולקולות החומר באמצעות כוח מכני חיצוני, ואז לפגוע בחומר.
מאז, הצלחנו לסווג חומרים פגומים לנזקים גס, בינוני, עדין, גס ועדין לפי גודל החומר והחלקיקים השונים, אך אין הבחנה מאוד קפדנית ביניהם, ולתעשיות שונות יש שונות. מפרטי נזק.
היום נדבר על שלוש דרגות הריסוק של תעשיית מוצרי הגרפיט, אותן ניתן לחלק לריסוק מקדים, ריסוק בינוני וטחינה עדינה. ראשית, נדבר על טרום ריסוק, המתייחס לריסוק של גושי גרפיט גדולים לאחר הכניסה למפעל ולפני הכניסה לקלצינר. באופן כללי, גושי גרפיט גדולים של כ-200 מ"מ ניזוקים לכ-50-70 מ"מ. נזק בינוני מתייחס לפגיעה נוספת בגודל החלקיקים לאחר ההסתיידות. בשלב זה, גוש גרפיט של כ-50 מ"מ נשבר ל-1-20 מ"מ.
בסופו של דבר, הבה נסתכל על טחינה עדינה, שהיא טחינת חומר כלשהו לאבקה מתחת ל-{{0}}.15 מ"מ או 0.075 מ"מ. לאחר כל שבירה, גודל החלקיקים של גוש הגרפיט יורד במידה מסוימת. לפני הנזק, היחס בין קוטר החומר לבלוק לקוטר הישר של החומר הפגוע הוא מה שאנו מכנים יחס הנזק.